היום שלי מתחיל בשעה 6:00. עת אני קמה , מארגנת את בנותי לבית ספר וגן, מכינה ארוחות בוקר, מארגנת בגדים, נענית לכל צרכיהן, מארגנת את עצמי ויוצאת לעבודה. ואז בעבודה אני פוגשת זוג עם תינוק על הידיים שבאו רק לשאול איך “לחבר” אותו נכון, שאלה קטנה זו לוקחת לעיתים שעה ויותר כי זה בעצם ללמד את הזוג מה זה תינוק, מה זו הנקה ומה הבדל בין הנקה להאכלה ולמה חשוב להניק בלילה. בין לבין מתקשרת אליי ביתי בת השמונה ואומרת: אימא, החלטתי שאני רוצה לתפור בגדים, תכנסי בבקשה לחנות, תקני לי כל מה שנדרש…” ואז יעוץ מקוון באונליין דרך אפליקציה, לאם שילדה לפני כמה ימים ונמצאת בבידוד אחרי שבעלה נמצא חיובי לקורונה, מבולבלת , עם תינוק על הידיים ללא עזרה כי היא בבידוד! אני מדברת אתה בשיחת וידאו, מסבירה על הנקה, על ההתנהגות של התינוק, על התפקיד החדש שלה כאימא כי אין מישהו אחר בסביבה שיכול כרגע לעזור, המשפחה המורחבת בתקופת הקורונה “מנוטרלת”.