לפניו עבדתי כאחות טיפול נמרץ ניתוחי לב בבתיה”ח סורוקה ותל השומר (מישהו משם בקהל?? ד”ש!!), ולאחר מכן במחלקת ניתוחי חזה ברמב”ם כמדריכה קלינית וכסגנית אחות אחראית מחלקה. תמיד בבתי חולים גדולים. אוהבת את האינטראקציה. במקביל, שילבתי הוראה ומחקר והמשך לימודים לתואר שני ושלישי בסיעוד. אני אדם נמרץ מטבעי, ומתחילת חיי המקצועיים, אי שם בסוף שנות ה – 90, אני משלבת בין התחומים- שטח, מחקר, הוראה. אני חושבת שזה המפתח לתחושת סיפוק ומשמעות, התפתחות אישית, מניעת שחיקה, ופשוט… הנאה. ובחזרה לתפקיד המנהלת התורנית, הידוע יותר בשם “אחות כללית” (שם ממש לא מותאם למהות התפקיד ולכן הוחלף באופן רשמי בלא מעט בתי חולים בארץ), הוא אתגר אמיתי בבית חולים גדול שהוא מרכז-על לטראומה בצפון הארץ. נדרשת חשיבה אינטגרטיבית הכוללת הערכות מצב רבות, עיבוד נתונים וקבלת החלטות במערך דינמי. 11:30 שני ספלי קפה מגורען בלי סוכר כבר מאחורי, נקבע תור לעקירת שן בינה (החכמתי!!:) הוזמנו כרטיסים וטיסות לפסטיבל הג’אז מהדורת החורף באילת (התרגשות אמיתית. אומנים סוף) והופעלה מכונת כביסה. עכשיו הגיע הזמן לבשל. ולבשל אני יודעת לוקחת בחשבון את התיאבון הבריא של המתבגר האתלט שאוהב גיוון ומתחשבת באהבותיה הקולינריות הספציפיות של המתבגרת היצירתית. אז סיר תפוחי אדמה צהובים עם עוף, אפונה עם כרפס וקציצות, קינואה עם פטריות ומרק עגבניות ישמחו את כולנו. 14:00 מסיימת התארגנות למשמרת, כולל פתק חלוקת מטלות למתבגרים (בקטנה.. הפעלת מייבש וקיפול, הדחת כלים, סידור החדר. תמיד מסיימת את הפתק ב”אוהבת, אמא”). 14:05 יוצאת לבית החולים, המשמרת מתחילה ב 14:30, זה היתרון בלגור קרוב למקום העבודה. מבחינתי, אחד הגורמים לאיכות חיים גבוהה. 14:30 מקבלת את בית החולים, מידע אודות מחלקות ויחידות בית החולים במהלך הבוקר: עומסים, וויסות אשפוזים, אירועים חריגים ועוד. בהמשך, יוצאת אל המלר”ד (המיון) לקבלת תמונת מצב עדכנית. בחודשי החורף מצבת המטופלים יכולה להגיע ל 140 מטופלים במיון בלבד בזמן נתון. מכיוון שדי סוער בחוץ, לא קיים עומס קיצוני במלר”ד. אמנם 90 מטופלים, אך רבים מהם ממתינים לאשפוז. נכנסת לחדר הלם, אליו מובאים מהשטח המטופלים המורכבים ביותר. שם העומס ניכר, שישה מטופלים, תפוסה מקסימלית: גבר מבוגר מונשם עם החמרה במחלה הנשימתית הבסיסית שלו, בחור צעיר שנפגע בתאונת דרכים מדמם, אשה כבת 50 עם אירוע מוחי לראשונה בחייה ובחוץ ילדיה המודאגים, איש צבא לאחר אירוע לבבי, נערה בת 19 שהגיעה מונשמת ממוסד למטופלים כרוניים עם דלקת ריאות חמורה ומטופל בן 96 בספסיס קשה, הכרתו מעורפלת. אני בודקת ומעריכה אם כל הליכי הטיפול מתקיימים ומשפחות המטופלים מקבלות מענה. במידת הצורך יוצאת לדבר עם בני המשפחה. הערכת מצב זו מבוצעת במקביל, כשמעליה מרחפת המחשבה שכל דקה, כל שניה, עלולה להתקבל הודעה בטלפון האדום על אירוע רב נפגעים, מספיקה גם תאונת דרכים עם 4 פצועים שיצטרכו להיכנס לחדר הלם, אשר במצב העכשווי פשוט לא יוכל לקלוט אותם. אך בית חולים שהוא מרכז –על, כמו רמב”ם, חייב לקלוט אותם. לכן, המטרה שלי בראש ובראשונה היא שחדר הלם יהיה מוכן לקליטת מטופלים נוספים. אני ממשיכה ויוצאת אל מחלקות האשפוז בבית החולים: הפנימיות, הכירורגיות, יחידות הטיפול הנמרץ. סה”כ כ – 1000 מיטות מונה בית החולים ביותר מ – 60 מחלקות ויחידות אשפוז. בכולן, והחל מאמצע המשמרת בחלוקה עם מנהלת תורנית נוספת שהצטרפה למשמרת, אנו מבקרות על פי הליך מסודר אשר משתנה בהתאם לאירועים. מתעניינת בשלום הצוות, מעריכה את מספר ואופי המיטות העומדים לרשות המטופלים (מיטה פריפרית? מיטה מנוטרת? מיטה מושבתת ליד בידוד מגע?), שואלת על מקרים חריגים, מאפשרת וונטילציה. נותרו מיטות ספורות בלבד לאשפוזים. המשמעות היא שמטופלים יחכו יותר במיון. מנחה את אחראי המשמרת במיון להפניית המטופלים בהתאם לאיסוף הנתונים שלי. יוצאת מהמחלקה ויוצרת קשר עם אחראי חדר הלם לוודא תנועת המטופלים.