ילנה שלומוב
בת 33, נשואה ואמא לשניים
אחות ביקורי בית ויועצת הנקה, לשכת הבריאות המחוזית, חיפה.
7:00 – “צחצחת שיניים, דור? “יולי, מה אתך? מתי את מסתרקת?” בן זוגי בשעה הזו כבר בדרך לעבודה ואני בסידורי בוקר, התארגנות לגן ולבית ספר.
8:10 – כולם במסגרות ואני מתפנה לנשום ולהתחיל את יום העבודה. למעשה, יום העבודה שלי מתחיל יום קודם בשיחות טלפוניות ותיאום תורים לביקורים. אני אחות ביקורי בית ויועצת הנקה במשרד הבריאות, מחוז חיפה. במהלך התפקיד אני פוגשת הורים לילדים בכורים או ילדים פגים (שנולדו לפני שבוע 37) בביתם, ימים ספורים לאחר הלידה.
8:30 – אני דופקת בדלת, פותחת אישה עם פנים עייפות והשתדלות לחיוך. אני יכולה לשער כמה היה קשה בלילה וכמה זמן במצטבר היא ישנה (אולי שלוש שעות במקרה הטוב, במקרה הפחות טוב… כן, אז כל הכבוד לה על החיוך).
לאחר שיחת נימוסין והיכרות קטנה אנחנו יושבות קצת לדבר, בעלה מצטרף אלינו והם מספרים לי יחד איך עברה חווית הלידה ומה שלומם. התינוק החמוד ישן לו בנחת בעגלה, הדירה מאוד נעימה ואינטימית עם אווירה טובה. נראה שבני הזוג מאורגנים, המטבח מסודר ונקי, כל דבר במקומו ויש חשיבה מאחורי העיצוב המאוד ביתי. האישה מובילה את השיחה, נראה בשפת גוף שהאיש מאוד תומך בה, עוזר במה שרק יכול ויש אווירה טובה ונינוחה ביניהם.
אחרי שיחה קצרה, ומעט הדרכה, אני בודקת
את התינוק המתוק, עורו מתקלף, אך הוא רגוע בבדיקה וזה מאפשר לנו למרוח עליו קצת שמן ולעשות לו עיסוי קל. אני מדגימה זאת, וההורים זורמים איתי ונהנים מהנינוחות של בנם הקטן (הם רגילים לבכי רב סביב החתלות ואפילו הכינו אותי לכך מראש. התינוק חמוד, בדיקה תקינה, אני שוקלת אותו במשקל שהבאתי איתי ומגלה שהוא עולה טוב במשקל), וההורים מרוצים כי הוא ניזון מהנקה בלעדית.
לאחר הבדיקה הילוד ביקש לינוק, ואני תוך כדי עזרתי קצת לאימא (היה נראה שהיא ממש מסתדרת יפה אבל רק רצתה שאסתכל, רצתה לקבל משוב לאופן שבו מניקה ונראה היה שהייתה מרוצה מהמשוב החיובי שקיבלה ועלייה טובה במשקל של בנה). אחרי סיכום הביקור, תיאמתי למשפחה תור לטיפת החלב באזור המגורים, נתתי את הטלפון של המוקד הטלפוני של משרד הבריאות ושל התחנה לצורך התייעצות והמשכתי בדרכי. בדרך חשבתי כמה כיף להתחיל את היום בביקור כזה רגוע..
בדרך לאוטו הספקתי לכבות פנגו ובדיוק קיבלתי שיחת טלפון: “שלום ילנה? זו ל., היית אצלי לפני שבוע ויש לי שאלה. אני ממש מוטרדת, יצא לי גוש בבית שחי והוא כואב לי. מה אני יכולה לעשות?”
בהכשרתי אני גם יועצת הנקה, נתתי לה הדרכה S.O.S, הסברתי מה לעשות והפניתי אותה ליועצת הנקה להתייעצות בווידאו עוד היום מטעם טיפת חלב (שירות חדש ומועיל במיוחד במקרים אלו). סיימנו את השיחה כשל. הרבה יותר רגועה וקיבלה מענה לבעייתה.
אני שמה וייז וממשיכה לביקור נוסף.
בהגעה ליעד אני מקבלת הודעה על ביקור דחוף של יולדת עם גודש, כאובה מאוד וזקוקה לעזרה עוד היום. לוקחת לעצמי כמה דקות ועושה שינויים ביומן ויוצרת קשר לתאם אתה הגעה. כבר בשיחה נותנת לה הנחיות מה ניתן לעשות בבית עד שאגיע ואיך להקל על הכאב. תוך כדי עולה כבר במדרגות למשפחה אחרת שמחכה לי ומפנה את עצמי לביקור חדש ומשפחה חדשה.
בדרך לביקור הבא אני מגיעה ליישוב דאלית אל כרמל לפי מיקום וייז שנשלח לי בווטסאפ ולא מוצאת את הבית. מתקשרת בשיחת וידאו למשפחה ונוסעת לפי ההוראות שלהם כי אין כאן כתובות מדויקות.
היום ממשיך בעוד ביקורים ואתגרים, תוך מתן מענה מקצועי וסבלני להורים.
15:10 – סיימתי ביקור מס’ 4, מעט עייפה אך מרוצה. כמה דברים טובים שמעתי על השירות של ביקורי בית במהלך היום, וכמה רוגע השריתי על המשפחות המקסימות שפגשתי. ממש תחושת סיפוק. עכשיו ממהרת הביתה לנשנש משהו, להמשיך רישומים ולעדכן את התיקים במחשב. כל משפחה היא ייחודית בעלת צרכים שונים ויכולות אחרות. מערך סיוע ועזרה משפחתית שקיימת ולעתים פחות.
19:20 רואה שיחת טלפון במספר של עבודה, תוך כדי הכנת ארוחת ערב לילדים, מתלבטת אם לענות או לחזור למספר אחרי זה, אחרי כמה שניות מחליטה לענות כי מבינה שאם התקשרו כנראה שיש להם צורך: “שלום ילנה, היית אצלי אתמול בביקור. הילדה שלי פלטה עכשיו פליטה רצינית והיא מאוד לא רגועה..” הולכת לחדר, מחפשת פינה רגועה בבית, נותנת מענה ומרגיעה.
אני מרגישה מחויבות מאוד גדולה למשפחות ושליחות להיות בתפקיד חשוב זה. המטרה שלי לתמוך, לעזור, להקל בשינוי המשמעותי שהתא המשפחתי חווה סביב לידת תינוק, במיוחד תינוק בכור. שינוי בתפקידים במשפחה, אינטנסיביות סביב ההורות, לילות קשים ותינוק שבוכה וצריך להבין את הסיבה לבכי. הביקור הוא כמו ספר הוראות לתינוקות ונותן להורים כלים להבין את תינוקם בצורה טובה יותר, להיות יותר רגועים ובטוחים בעצמם ולתת לתינוק מענה שנכון עבורם.
